<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קס"א</h1>
<h2>דף נ.</h2>
דין תקרובת ע"ז לא מיתסר רק כעין פנים. ולא אסרינן נרות שנותנים הכומרים, דאין זה כעין פנים. וכן בגדיהם המלתחה. דלא מיקרין [עבודה] רק זיבוח וקיטור וניסוך. מניין לתקרובת ע"ז שאינה בטילה, מכאן היה אומר הר"ר אליעזר ממיץ כי אותן נרות שנותנים לכומרים שאסורים בהנאה, משום דהוי תקרובת ע"ז, ותקרובת ע"ז אינה בטילה. ולא נהירא [ד]משמע דוקא תקרובת שהוא כעין פנים אסור, מדקאמר בנן של קדושים מהלך עליהם, וכן מוכח בכולי שמעתתא. והנך נרות אינן כעין פנים. וכי תימא דהוו כעין פנים מפני שהיו מדליקין אותן לפני ע"ז, הא לא חשיב לע"ז עבודה. תדע דבכוליה תלמודא לא חשיב אלא זיבוח קיטור וניסוך, אבל מדליק לא חשיב תלמודא עמם בשום מקום. והני נרות איכא ביטול כשמכבין אותן. ומשום הכי מותרות. אבל לחם שנותנים לכומרים לא ידע [רבי] משום היתר. אע"ג דלא [הוי] כעין פנים כדפירשתי, מ"מ ליכא ביטול כי (המשרה) [המכירה] והנתינה לא חשבינן להו ביטול בשום מקום.
